כשמי שחי עם דמנציה שואל את אותה שאלה שוב ושוב

״מה השעה של הרופא?״ עשר דקות אחר כך: ״מה השעה של הרופא?״ לשמוע את אותה שאלה שוב ושוב הוא אחד החלקים המתישים ביותר בטיפול באדם החי עם דמנציה. זה נפוץ מאוד, זה לא נעשה בכוונה, ויש דרכים רגועות לענות שהופכות את היום לקל יותר לשניכם.

למה אדם עם דמנציה שואל את אותה שאלה שוב ושוב?

בעיקר בגלל הזיכרון. דמנציה משפיעה על הזיכרון לטווח קצר, ולכן האדם לעיתים לא זוכר ששאל, או לא זוכר את התשובה. קרן האלצהיימר של אמריקה מתארת שאילת שאלות פעמים רבות כדבר נפוץ וצפוי.

לשאלה לעיתים יש גם רגש. איגוד האלצהיימר מסביר ששאלה חוזרת עשויה לבטא דאגה, בקשה לעזרה, או חרדה וחוסר ביטחון, ושהאדם מחפש לעיתים קרובות נחמה ומוכרות. ״מתי יוצאים?״ עשוי לומר למעשה ״אני לחוץ מהיציאה״. שעמום, פחד, רעש ושינויים בשגרה יכולים להוציא את זה לדרך, ושאלה חוזרת יכולה גם לאותת על צורך, כמו שירותים (לפי Family Caregiver Alliance).

מה כדאי לומר?

ענו בשקט ובקצרה, כאילו זו הפעם הראשונה.

• שמרו על תשובה קצרה וזהה. ״הרופא הוא בשתיים. אני אהיה איתך.״ תשובה עקבית קלה יותר לקליטה.
• ענו לרגש. ״אתם תוהים על הרופא. הוא אחר הצהריים, ואני אסיע אותנו. אין שום דבר שאתם צריכים לעשות.״
• השתמשו בקול חם ובמגע עדין, אם האדם אוהב מגע. איגוד האלצהיימר ממליץ להישאר רגועים ולא להשתמש בהיגיון או להתווכח.
• תנו את התשובה שהוא מחפש, כמה פעמים שצריך. איגוד האלצהיימר אומר לחזור עליה כמספר הפעמים שהוא שואל.

ממה כדאי להימנע?

• ״כבר שאלת אותי את זה.״ Family Caregiver Alliance ממליץ להימנע מלהצביע על כך שהם רק שאלו. זה לא יכול לעזור להם לזכור, וזה עלול להרגיש כמו נזיפה.
• הסברים ארוכים. מילים רבות יותר נותנות יותר דברים לשכוח.
• אנחות, גלגול עיניים או טון חד. המכון הלאומי להזדקנות ממליץ על סבלנות ועל לא להראות תסכול. זה קשה; ראו את הסעיף על הפסקות למטה.

כלים פשוטים שעונים על השאלה במקומכם

כל עוד האדם עדיין יכול לקרוא, תשובה כתובה שהוא רואה עוזרת לרוב יותר מתשובה מדוברת.

הרעיונות האלה מגיעים מאיגוד האלצהיימר ומAlzheimer’s Los Angeles. הצביעו על ההערה בעדינות (״נסתכל על הלוח יחד״), ולא במילים ״כתבתי את זה בשבילכם״.

ספרו על אירועים רק קרוב לזמן שלהם

הזכרת פגישה או יציאה ימים קודם יכולה להפוך לשעות של שאלות מודאגות. Family Caregiver Alliance וגם Alzheimer’s Los Angeles מציעים לדבר על תוכניות, במיוחד על תוכניות מלחיצות כמו ביקורים אצל הרופא או רחצה, רק זמן קצר לפני שהן קורות. אחר כך ספרו מה יקרה הלאה, צעד אחר צעד.

פעילויות שיכולות להסיט את תשומת הלב

אחרי שעניתם והכרתם ברגש, פעילות רגועה ונעימה יכולה לעזור, במיוחד אם שעמום עומד מאחורי השאלות. כל המקורות שלמעלה מציעים להסיט לדבר שהאדם אוהב.

1. משחק קצר וקל יחד. זוגות תמונות משאיר את התמונות גלויות, כך שאין צורך לזכור דבר.
2. עבודה מוכרת. קיפול מגבות, מיון גרביים או הנחת השולחן. מיון יחד הוא גרסה על המסך.
3. לדבר על משהו שהם אוהבים. כרטיסי שיחה נותנים הנחיות פתוחות בלי תשובות נכונות.
4. מוזיקה, הליכה או חטיף. המכון הלאומי להזדקנות מונה אלה בין הדרכים הפשוטות להסחת דעת.
5. הפסקה שקטה. שבו יחד, הסתכלו מהחלון, או נסו רגע משותף של נשימה רגועה.

אם הם חוזרים לשאלה, ענו עליה שוב, בחביבות. זה בסדר גמור.

חפשו דפוסים

איגוד האלצהיימר מציע לשים לב אם השאלות מגיעות בשעות מסוימות ביום, סביב אנשים מסוימים או במקומות מסוימים. אם הן תמיד מתחילות לפני שמבקרים מגיעים, או באחר הצהריים המאוחרים, אפשר לתכנן מראש: הערה על הביקור, פעילות מוכרת מוכנה, חדר שקט יותר. המדריך שלנו על פעילויות רגועות לשעות אחר הצהריים המאוחרות עשוי לעזור אם הערבים הם הקשים ביותר.

דאגו לעצמכם

לענות על אותה שאלה בפעם העשרים זה מתיש. אם אתם מרגישים שהסבלנות שלכם נגמרת והאדם בטוח, צאו לחדר אחר לכמה דקות ונשמו, כפי שAlzheimer’s Los Angeles ממליץ. המכון הלאומי להזדקנות מעודד מטפלים לבקש עזרה ולשקול טיפול הפוגה. עוד רעיונות נמצאים במדריך שלנו על טיפול עצמי למטפלים.

מתי כדאי להתקשר לרופא?

התקשרו לרופא של האדם בהקדם אם שאלות, בלבול או שינוי בהתנהגות מופיעים פתאום, או מחמירים מאוד במשך שעות או ימים. המכון הלאומי להזדקנות אומר שהתנהגות פתאומית או משתנה במהירות, במיוחד אחרי זיהום או שינוי בתרופה, צריכה להגיע לתשומת לב הרופא מיד. Dementia Australia מסביר שזיהום, תרופות, התייבשות, כאב או עצירות יכולים לגרום לדליריום, בלבול פתאומי וחמור שדורש טיפול מהיר. התקשרו למספר 911 (מספר החירום בארה״ב) אם מישהו נמצא בסכנה.